<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשפ"ז</h1>
<h2>דף מד:</h2>
הנגזל כיצד היו מעידין אותו (נכנס) [שנכנס] לתוך ביתו למשכנו שלא ברשות אמ' לו תן לי כליי שנטלת והוא אומ' לא נטלתי הרי זה נשבע ונוטל. ר' יהוד' אומ' עד שיהא שם מקצת הודאה. אמ' לו תן לי שני כלים שנטלת והוא אומ' לא נטלתי אלא אחת. למשכנו [ודלמא] לא משכנו (מאי לאו) [מי לא] אמ' רב נחמן האי מאן דנקיט נרגא ואמר איזיל ואיגזר דיקלא דפלניא ואישתכח דגזיר לא אמרי' הוא גזרה עביד איניש (דגזיר) [דגזים] ולא עביד. אימ' ומשכנו. וליחזי מאי מישכנו. אמ' רבה בר רב הונא בטוענו כלים הניטלים תחת כנפיו. ויצא ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן. ולא אמרן אלא בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו אבל בעל הבית שעשוי למכור כליו נאמן. ולא אמרן אלא באיניש דלא צניע. אבל באיניש דצניע היינו אורחיה. ובאיניש דצניע נמי לא אמרן אלא בדברים שדרכן להטמין אבל בדברים שאין דרכן להטמין אינו נאמן. ולא אמרן אלא זה אומ' שאולין וזה אומ' לקוחין אבל גנובין אחזוקי איניש בגנבא לא מחזקי'. ובכולהו לא אמרן אלא בדברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר [אבל דברים העשויין להשאיל ולהשכיר] אינו נאמן. דשלח להו רב הונא בר אבין דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמ' לקוחין הן בידי אינו נאמן. שמועה זו למדנו ממנה כמה שערים. הראשון הוא ששנינו כיצד היו מעידין אותו אם נכנס לתוך ביתו למשכנו שלא ברשות כו'. כגון שהעדים מעידים שנכנס למשכן חברו ולא היו כלים תחת כנפיו. ויצא וכלים ניטלין תחת כנפיו והלך לו לביתו. ולא ידעו מה הן כלים שנטל. ואח"כ תבעו חברו ואמ' לו תן לי כליי שנטלת. והוא אומ' לא נטלתי כלום כיון שהעדים מעידים עליו שנטל ואינם יודעין מהו והוא אומר לא נטלתי ישבע בעל הבית שכך וכך נטל מביתו ונוטלו. ובלבד שיטעון אותו דבר אמיד כדבעינן למימר לקמן. ומפני מה אין חברו נשבע שלא נטל כלום. חדא מפני שהוא גזלן ועוד לפי שאין מקבלין את השבועה (להשכיח) [להכחיש] את העדים שהרי העדים מעידים עליו שנטל. ואלו היו יודעין מה שנטל והיה חייב להחזיר לבעל הבית בלא שבועה. אלא שכיון שמעידין שנטל ואינן יודעין מהו שנטל והוא אומר לא נטלתי כלום הרי זה נשבע ונוטל.
השער השני. אם ראוהו העדים שיצא וחפץ מוטל לו תחת כנפיו ולא ידעו מה הוא והלה אומ' לא נטלתי אלא א' אע"פ שאינו מכחיש את העדים שהרי העדים אינן יודעין כמה נטל ואפשר שלא נטל אלא א' כמו שאמ' כיון שנכנס לתוך ביתו של חברו ונטל כלום שלא ברשות הוי ליה גזלן וישבע הנגזל ששנים נטל מביתו ויטול. ולא תימא אליבא דר' יהוד' היא אלא אפי' לרבנן דאמרי' עד שתהא שם מקצת הודאה אחמורי קא מחמיר ואין הנגזל נשבע ונוטל עד שיהא שם מקצת הודאה. ורבנן לא שנא (הכי) [הכא] ול"ש (הכי) [הכא] נשבע ונוטל. השער השלישי. אם ראוהו עדים שנכנס למשכן חברו ויצא ולא ראוהו (שיצא) [שנטל] והלה אומ' תן לי שני כלים שנטלת והוא אומ' לא נטלתי ממך כלום אינו נשבע ונוטל אע"פ שראוהו שנכנס ליטול כיון (שראוהו שלא נטל) [שלא ראוהו שנטל] נשבע שבועת היסת שלא נטל כלום (ונכשר) [ונפטר] דעביד אינש דגזים ולא עביד. אלו ג' חלקים בחוקי הנכנס למשכן חברו שלא ברשות. השער הרביעי. הא דאמ' רב יהוד' ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן אינו בעסק הממשכן חברו שלא ברשות אלא טעם בפני עצמו הוא כיון שנכנס לתוך ביתו של חברו בפני חברו וראוהו עדים שיצא וכלים טמונים תחת כנפיו ואמ' לקוחין הן בידי ואמ' לו חברו לא כי אלא שאולים הן בידך ולא מכרתי לך כלום. אלא בעל הבית אינו עשוי למכור כליו. ואותן כלים אין דרך בני אדם להצניען ואותו האיש אינו צנוע אינו נאמן אלא חייב הוא להחזיר את הכלים לבעל הבית וישבע בעל הבית שבועת היסת שלא מכר לו כלום. השער החמישי. אם בעל הבית עשוי למכור כליו אע"פ שאין זה הלוקח צנוע ואותן כלים אין דרך להצניען תחת כנפיהן ואמר לקוחין הן בידי נאמן. השער הששי. אם אמ' לקוחין הם בידי ולא אמר בעל הבית שאולין הן בידך אלא אמ' גנובין הן בידך נאמן לומר לקוחים הן אעפ"י שאין בעל הבית עשוי למכור את כליו ואותן כלים אין דרך להצניען ואותו האיש אינו צנוע. דאחזוקי איניש בגנבי לא מחזקינן. השער הז'. אם אותם הכלים דרך להשאילן ולהשכירן וזה אומר שאולין וזה אומר לקוחין אינו נאמן. ואעפ"י שדרך אותו בעל הבית למכור את כליו ואותו האיש צנוע ואותן כלים דרך בני אדם להצניען. דשלח רב הונא בר אבין דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן. ורבא אפיק זוזא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר. השער השמיני. אם היה מוחזק ומפורסם בגניבה וראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא ואמ' לקוחין הן בידי אם היה בעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו ואין דרך בני אדם להצניען ואין דרך אותו האיש להצניע כלים שבידו אע"פ שזה אומר גנובין וזה אומ' לקוחין אינו נאמן. דטעמ' דייקינן ולא מחזקינן (אינשי) [איניש] בגנבי. הא מוחזק ועומד מעיקרא מחזקינן. השער התשיעי. אם ראוהו עדים שיצא וכלים מגולין בידו ואמר לקוחין בידי נאמן והוא שאינו עשוי להשאיל ולהשכיר. ולא שנא בעל הבית עשוי למכור כליו ול"ש אינו עשוי למכור כליו. דאמרי' אצטרוכי איצטריכו ליה וזבין. ודייקינן דטעמא דראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן הוא יצא (לא) [ולא] הטמין תחת כנפיו כיון שאינם דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי נאמן. ותנן נמי אומן אין לו חזקה. אומן הוא דאין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה. השער העשירי. אם ראוהו שנטלן מרשות חברו שלא בפניו ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן. ל"ש הטמינן תחת כנפיו ול"ש לא הטמינן תחת כנפיו. ל"ש עשוי למכור את כליו ול"ש אינו עשוי למכור את כליו. דהא שמעתא דרב יהוד' באיתיה לבעל הבית קיימא. דאי לא תימא הכי קשיא דריש לקיש דאמ' הגודרות אין להן חזקה כיון דגודרות נינהו אמרי' האי לאו מיזבן קזבין להו אלא שכוחי אשכח להו אבראי וקא תפיס בהו ואמ' לקוחין הן בידי הילכך אינו נאמן ואי ס"ד דמאן דתפיס מידי דחבריה דלא באפי סהדי ולא באפי חבריה ואמ' לקוח הוא בידי נאמן הגודרות אמאי אין להן חזקה. השתא מידי דודאי לאו באפי חבריה (תפשתיה) [תפסיה] ואמר לקוח הוא בידי נאמן הגודרות דספיקא נינהו (דליכא) [דאיכא] למימ' דילמ' מרייהו תפשינהו לא כל שכן דאית להו חזקה. אלא מדאמרי' הגודרות אין להן חזקה ש"מ מאן דתפיש מידי מרשותא דחבריה דלא באפי סהדי ולא באפי חבריה ואמ' לקוח הוא בידי אינו נאמן. (ומהנהו) [ומהאי] מעשה נמי דהנהו עיזי דאכלי חושלא בנהרדעא (שמעתא) [שמעי'] הכי. הילכך לא קיימ' הך שמעתא דרב יהוד' אלא בדאיתיה לבעל הבית גביה. ומסתייעא נמי האי סברא מההיא שמעתא אחריתי דרב יהוד' דאמ' רב יהוד' האי מאן דנקיט מגלא ותובילא ואמ' איזיל ואיגזריה לדקלא דפלניא דזבניה ניהלי(ה) מהימן מ"ט לא חציף איניש למיגזר דיקלא דלאו דיליה. ש"מ דאיצטריך לגלויי טעמא משום דלא חציף איניש למיגזר דלאו דיליה. ש"מ דמידי אחרינא דלית ליה כי האי טעמ' לא מהימן. והא מילתא פשיטתא היא לית בה ספיקא. והא איצטריכא לפרושה משום דחזינן תשובה משמיה דגאון דשאלו מקמיה בעסק חד גברא דאמר ליה לחבריה אית לי חד סהדא דאתית לביתאי ופתחת ליה דלאו באפי ושקלת מיניה חד טעונה דכיתנא ואמר ליה אין פתחי ושקלי ואת אמרת לישקליה בחושבנא דאית לך גבאי וקא מהדר ליה גאון דליכא עליה אלא שבועת היסת דלא שקיל אלא דיליה. וקאמ' לא מיבעיא לי היכא דליכא אלא חד סהדא אלא אפי' איכא ב' עדים נמי דיניה הכי דמשתבע שבועה דלא שקיל אלא במאי דאית ליה גביה ומיפטר דאמרי' אמר רב יהוד' ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא ואמ' לקוחין [הן] בידי אינו נאמן לא (אמרו) אמרן אלא בבעל הבית שאין עשוי למכור כליו כו'. והא טעונה דכיתנא הואיל ולית מכל הני באנפי מהימן ובשבועת היסת. אלו דברי גאון ודאי שגגה הוא (ואיכא) [וליכא] למיסמך עליה. דהא שמעת דרב יהוד' (בדאיתה) [בדאיתיה] לבעל הבית בביתיה ואיהו מסר ליה בדבדרינן אלא האי עובדא טעמ' אחריני. דהא לאו (באפי) [באפיה] שקלה ודאי (מכל) [כל] (מהאי) [מאי] דאיתיה בביתיה דאיניש (ובחזקתה) [בחזקתיה] קאי ולא מצי איניש לאפוקי מיניה מידי אלא בדאיתיה ומאן דשקיל מיניה מידי קמיה סהדי ולית ליה ראייה (אלא) (דיליה) [דדיליה] הוא ומחייב לאהדוריה לחבריה והשתא דשקליה קמיה דחד סהדא היכי דיניה כאן דאילו אתו תרי סהדי ומסהדי (דאפייהו) [דבאפייהו] פתח ביתיה ושקיל מיניה מידי ההוא מידי מיחייב לאהדורי דכל מאן דאיתיה בביתיה דאיניש ברשותיה קאי כי (לא) ליכא אלא חד (סהיד) [סהדא] מיחייב שבועה דאמ' מר כל מקום ששני' מחייבין אותו ממון (ואחד) [אחד] מחייבו שבועה כיון דאודי דשקליה בביתיה הוה ליה מיחייב שבועה ואינו יכול לישבע וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם. והדא מילתא דמיא דההוא דחטף נסכא מחבריה אתא לקמיה דר' אמי הוה יתיב ר' אבא לקמיה אזל אייתי חד סהדא דחטף מיניה נסכא א"ל אין חטפי ודידי חטפי אמ' ר' אמי היכי (דייני) [נידיינוה] דייני להאי דינא לישלם ליכא תרי סהדי ליפטריה איכא חד סהדא דחטף (לימא ליה) לישתבע הא מודה דאין חטפי ודידי חטפי. אמ' ליה ר' אבא הוה ליה מיחייב שבועה ואינו יכול לישבע וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם.
